במצבים של רעב רגשי מופרשים בגוף שני הורמונים עיקריים:
דופמין – אחראי על תחושת ההנאה, מופרש גם מהטעמים שיש במזון.
סרוטונין – אחראי על תחושת האושר.
רעב אמיתי של הגוף, שנובע מחוסר באנרגיה זמינה. הדרישה כאן היא לספק מזון מתאים לפעילות הגוף.
לא נובע מצורך פיזיולוגי אמיתי אלא מתחושות רגשיות לא נעימות, שמדמות רעב. האכילה במקרה זה מהווה דרך להתמודד עם מצבים רגשיים קשים – כמו מתח, עצב או תחושת ריקנות.
האכילה משמשת כתחליף לרגשות לא נעימים ויכולה לגרום לאכילת יתר, בעיקר של מזון מתוק ושומני. תוצאה אפשרית: עלייה ברמות הסוכר בדם, עלייה בריכוז הסרוטונין במוח, ותחושת שלווה רגעית שמובילה לעיתים לתלות.
השמנה – מצב של עודף משקל שנובע מהצטברות רקמות שומן עד כדי פגיעה בריאות.
הפרעת אכילה – מצב שבו קיימים דפוסים רגשיים וקוגניטיביים לא אדפטיביים הקשורים לדימוי גוף, משקל ומראה, לצד מערכת יחסים לא בריאה עם אוכל.
מתרכז בדרך כלל בגורמים הפיזיולוגיים: תפריט תזונתי מותאם, פעילות גופנית או צמצום קלורי.
חייב להיות רב־מימדי:
שילוב טיפול רגשי עם תזונה מותאמת.
הקשבה לצרכים רגשיים ולדפוסי חשיבה.
עבודה על דימוי גוף, הערכה עצמית ומערכת יחסים בריאה עם אוכל.
הפרעת אכילה יכולה להתחיל מצורך פיזיולוגי, אך מהר מאוד להתרחב לאזורים רגשיים ולא אדפטיביים.
רעב רגשי הוא לא באמת רעב, אלא איתות רגשי שדורש הקשבה עמוקה.
ההבדל בין השמנה להפרעת אכילה הוא במערכת היחסים עם האוכל והקשר לדימוי הגוף.
טיפול אמיתי חייב לכלול מענה גם לגוף וגם לנפש – כדי לשבור את מעגל הרעב הרגשי ולבנות בסיס בריא לאכילה, דימוי גוף והרגשה כללית.
